מאת יעל סגל
מתרגמת משפטית
פורסם לראשונה : האתגרים בתרגום משפטי

האתגר הברור ביותר בתרגום משפטי הוא מונחים. השפה המשפטית שונה מאד משפת היום-יום. יש בה הרבה מילים שאנשים שאינם עורכי דין לא שמעו בחיים, כמו “המרצת פתיחה”, “טען ביניים”, “מכללא” או “ודוק”. את המילים האלה צריך לדעת לתרגם לשפת היעד בצורה מדוייקת, ואם אין מקבילה מדוייקת, להסביר את ההבדלים לקורא.

למשל, צריך להסביר ש”מעצר עד תום ההליכים” הוא אמנם תרגום מקובל ל-“detention on remand” אבל במדינות שונות, לעצור כזה יכולות להיות זכויות שונות. לכן, כתלות בהקשר, המתרגם צריך להוסיף הערה לגבי מהות המעצר.

דוגמה נוספת היא המילה probate. מדובר על התהליך משפטי שבו בית משפט מאשר את הצוואה בתור הצוואה, או מחלק את העזבון לפי החוק החל כאשר אין צוואה. לכן, אי אפשר לומר שצריך לתרגם אותו “צו אישור צוואה” וגם לא “צו ירושה” – ויש לבחור אחד מהמובנים או להסביר, לפי ההקשר.

אבל מעבר לשכבת המילים הייחודיות, יש את המונחים ה”נסתרים”. דוגמה טובה לכך היא המילה “עובר”. זאת מילה שמבלבלת הרבה אנשים שאינם עורכי דין. אנחנו מכירים אותה בשפת היום-יום בתור משהו שחולף ועובר. אבל ב”משפטית” הכוונה שלה היא “לפני”, משהו שהיה בעבר. באנגלית יש דוגמאות רבות למילים כאלה, כמו consideration (שיקול או תמורה), vehicle (רכב או תאגיד), undertaking (התחייבות או תאגיד), contribution (תרומה או הזרמת הון) ועוד.

ה”סוד” האמיתי הוא לגלות את המילים האלה, שלא “קופצות” לנו לעין בתור מילים זרות. זה דבר שקשה מאד לעשות אם מתייחסים לטקסט בלי הבנה מעמיקה של הרקע המשפטי שלו.

“הפרה יסודית” של חוזה היא דוגמה מצויינת למקרה שבו התרגום המילולי לא מתאים. לפי חלק מהמילונים המשפטיים מדובר על fundamental breach, תרגום מילולי של המילה “יסודי”. אבל למעשה, המונח שנמצא בשימוש לסוג ההפרה הזה הוא material (הפרה מהותית).

האתגר הבא הוא כמובן התחביר – שפה משפטית היא באופן טבעי מסורבלת יותר מאשר שפת יום-יום, אבל גם לסרבול הזה צריך לשים גבולות. המסמך שאנחנו כותבים צריך להיות קריא, ובשביל שזה יקרה התחביר שלו צריך להיות התחביר של שפת היעד ולא של שפת המקור.

וכאן מגיעים לאתגר המקביל, שהוא – דיוק. כיצד לשמור על המסמך קריא אבל לא לאבד אף ניואנס של המקור. הכרתי מתרגמים ש”נדבקים” לטקסט המקור במידה מוגזמת. למשל, מבחינים בין “על פי” לבין “לפי” בתרגום ובוחרים מילה שונה לכל אחד מהם. אני לא חושבת שזאת הגישה הנכונה. במקרה כזה, אני מעדיפה לבחור במילה שיותר מתאימה (בעיני) למשפט באנגלית, גם אם היא לא תרגום 1:1 של המקור, כל עוד המשמעות נשארת זהה.